שינויים מתבקשים בדמוקרטיה הייצוגית בישראל 

התיאוריה הבסיסית של הדמוקרטיה הייצוגית המודרנית אומרת שההתנהלות הנכונה ברמה של מדינה היא לבחור בנציגים כדי לנהל את העניינים ואם לא נהיה מרוצים מביצועיהם נחליף אותם בבחירות הבאות.

כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות גם בישראל הציבור הרחב אינו שבע רצון מהתנהלות המימשל, והציבור סובר שנבחרי הציבור אינם נותנים שירות טוב לציבור. ניסיון העבר מלמד שבחירות באנשים חדשים אינן מבטיחות שיפור מהותי בהתנהלות השלטון, ומצב זה מביא לכך שחלק מהותי מהאוכלוסיה אפילו אינו משתתף בתהליך הבחירות. קשה לציבור להעריך בצורה שקולה את התפקוד של הנבחרים, כי התפיסות שלנו מתבססות בעיקר על מידע שאנו מקבלים מכמה אמצעי תקשורת בולטים, והמידע המובא נבחר על ידי מביא המידע בגלל השקפת עולם מסוימת שלו, ולכן רחוק מלהיות אובייקטיבי. בעקבות אי שביעות הרצון חלק מהותי מהציבור סבור שהסיבה המרכזית לכך שלא רואים שיפור מספק בתפקוד המימשל היא שהפוליטיקאים הנבחרים מעדיפים את צרכי התאגידים (שמצידם תומכים כספית בפוליטיקאים המשתתפים במירוץ הבחירות ומצפים לתמורה עבור התמיכה).

במאמר זה ננסה לדמיין איך המצב היה נראה לנו אילו אנו היינו נבחרי ציבור ואולי התובנה ממשחק תפקידים זה תעזור לנו להגיע לרעיונות לשיפור המצב. בשפה עממית ניתן לומר שתפקיד הנבחרים הוא לקבל החלטות מה לעשות (על פי סדר עדיפות) ולרתום את ארסנל הכלים הניהוליים של השירות הממשלתי למימוש ההחלטות שהתקבלו.   

א. קבלת החלטות 

הפוליטיקה המודרנית מורכבת מאוד; רק ההתעדכנות בנוגע לכל הסוגיות הפוליטיות שעל סדר היום מחייבת עיסוק במשרה מלאה. באופן אידיאלי, אדם יכול לבלות את כל זמנו בעיסוק בהתעדכנות בסוגיות האלה גם אם יוקצו לו כוח אדם ומשאבים רבים לצורך זה. ממצב זה עולה שעבודת הפוליטיקאים הנבחרים מחייבת קבלת החלטות במצב של אי וודאות לגבי הנתונים (אין בכלל מספיק זמן לאסוף את כל הנתונים) והסיכון לקבלת החלטות לא מוצלחות אינו מבוטל גם אם יש רצון טוב לפוליטיקאים הנבחרים (אם כי צריך לקבל החלטות הרי אסור לקבל החלטות בפזיזות וצריך לדאוג לכך שהמשמעויות של הצלחה או כשלון תהיינה ברורות למקבלי ההחלטות). לפיכך הציפייה שאדם חדש חסר ניסיון בקבלת החלטות פוליטיות ייבחר למשרה שלטונית ויקבל בעיקר החלטות פוליטיות מוצלחות אינה מציאותית.

הערה: ציפיית הבוחרים לראות הישגים בתקופת הכהונה של הנבחרים מביאה לכך שהנבחרים עסוקים מעט מדי בנושאים חשובים ארוכי טווח  כגון תשתיות ומתמקדים בנושאים קצרי טווח שבהם הם מקווים להראות הישגים במערכת הבחירות הבאה.

ב. ביצוע ההחלטות

ביצוע החלטות פוליטיות נעשה על ידי אנשי המינהל הציבורי וכאן נבחרי הציבור מוצאים עצמם תלויים באנשי המינהל הציבורי. לעתים קרובות אנשי המינהל הציבורי פשוט אינם משתדלים מספיק ליישם את ההחלטות שהתקבלו, אבל ישנם גם מקרים שהם אפילו מנסים להכשיל אותן. דוגמא קיצונית היא התנהלות אגף התקציבים במשרד האוצר. אנשים אלה אמורים ליישם בתקציב את החלטות הממשלה אבל המצב המעשי הוא שהממשלה מקבלת תכתיב של אגף התקציבים. יש לכך אפילו ביטוי רשמי באתר האינטרנט של משרד האוצר ושם כתוב: " אגף התקציבים פועל כיחידה מקצועית ומרכזית בתוך משרד האוצר והוא אחראי עלקביעת המדיניות הכלכלית של הממשלה. בין תפקידיו העיקריים: הכנת תקציב המדינה והגשתו לאישור הממשלה וכן גיבוש המדיניות המאקרו-כלכלית של הממשלה והגשתה לאישור מקבלי ההחלטות" (ההדגשה היא במקור). הזלזול של אנשי אגף התקציבים בשרי הממשלה מתבטא גם במהלך השנים כאשר השרים קבלו לעיונם את הצעת התקציב רק זמן קצר (מספר ימים) לפני ההצבעה וגם זאת בפורמט שאינו מאפשר חיפושי מידע בחתכים על פי בחירה (בדווח חדשותי בגלי צהל בתאריך 6.3.2014 נמסר שתקציב 2015 יוכן בצורה דיגיטלית המאפשרת לבצע חיפושים של מידע בחתכים שונים. נקווה שאכן כך יקרה).

דוגמא נוספת: ראשי מנגנוני אכיפת החוק מגדירים מדיניות משלהם ואינם מקבלים הנחיות מהדרג המדיני. הארגונים של המשטרה והפרקליטות אינם מדווחים לציבור על הביצועים שלהם ואינם מבוקרים ברמה הנהוגה בימינו לארגון ציבורי. הציבור משום מה מקבל התנהלות כזאת בהשלמה על אף שהיא פוגעת בו. המאבק הציבורי למינוי מבקר על הפרקליטות היא דוגמא מייצגת את הפער בין המצוי לרצוי.

בנוסף לשיתוף פעולה לא מספיק טוב של אנשי המינהל הציבורי יש לנבחרי הציבור קושי לבצע מעקב יעיל אחרי ביצוען של החלטות (בגלל העדר בקרה ממוחשבת יעילה על בצוע החלטות בהתאם לסטנדרד המקובל בתקופתנו במיגזר העסקי) וכמו כן לעתים קרובות אין לנבחרי הציבור מספיק ניסיון איך מתמודדים עם מצבים מורכבים של ניהול.

מסקנות:

1. חלק מאי שביעות הרצון מהמצב של הציבור יש לזקוף לחובת מנגנון המינהל הציבורי, וכדאי שהציבור יהיה פתוח יותר לשינויים במבנה השירות הציבורי.

2. מצד אחד בדמוקרטיה ישירה (בקהילה קטנה) כל אחד יכול להבין ולהיות מיודע בכל נושא. מצד שני ברמה של מדינה המנהג של השתתפות הבוחר רק בבחירות תקופתיות אינו מספיק טוב ויש לערב את הציבור יותר במה שקורה במימשל גם בין הבחירות. המעורבות צריכה לבוא משני כיוונים:

2.1 נבחרי הציבור צריכים להביא לכך שהמימשל יהיה שקוף יותר בהחלטותיו ויפרסם בציבור יותר מידע על החלטות ושיקולים (חלק מכך מכוסה כבר בתזכיר החוק לסדרי מינהל שפורסם לאחרונה), יותר מידע על מצעים להחלטות (כולל מסמכי רקע) ויותר מידע על דווחי התקדמות בבצוע החלטות (מידע כזה יקל על הציבור בהתרשמות מטיפול בנושאים ארוכי טווח ויעודד יותר מיקוד בנושאים כאלה).

2.2 נבחרי הציבור צריכים להביא לכך שהמימשל יאפשר לציבור להתייחס לנושאים גם תוך כדי עשיה ולהיעזר בידע המצוי בידי הציבור לשיפור החלטות. שיתוף הציבור במהלך תהליכי העבודה יאפשר התייחסות מעמיקה יותר לנושאים שונים. דוגמא טובה ליישום אחד כזה היא האתר לתזכירי חוק שמאפשר תגובות להצעות חוק שהוכנו. מצד אחד ברור שעירוב אנשים רבים יותר בתהליכי עבודה היא תהליך לא קל מבחינה לוגיסטית ומצד שני מיחשוב ואינטרנט מאפשרים דיאלוג בקלות. הדוגמא של אתר תזכירי חוק מראה שניתן למצוא נקודת שיווי משקל מעשית.

3. קידום הרעיון של בחירה אישית של נבחרי ציבור (למשל 1/3 מחברי הכנסת) ייתן לציבור כלי טוב להשפיע על התנהלות הנבחר לאחר הבחירות.

אם הציבור יפעיל לחץ ציבורי על נבחרי הציבור ליישם את התהליכים שהוזכרו לעיל יש להניח שתגדל שביעות הרצון הציבורית מהמצב ומתפקוד נבחרי הציבור.